חברה מהתיכון ולתמיד

למיטב זכרוני הכרנו בתיכון. אולי הכרנו עוד לפני, אבל בחמישית מאוד התחברנו. אני לא בטוחה שהיינו באותה כיתה, אבל למרות זאת נהיינו חברים טובים לכל החיים. היה לנו מורה להיסטוריה, איש שמאל, שסיפר לנו על הטבח בכפר-קאסם, ובהמשך מאוד התגעגענו אליו. צ'יזי ואני היינו מאוד קרובים פוליטית. היינו חלק מתנועת שי"ח – שמאל ישראלי חדש, והיו בינינו הרבה דיבורים ודיונים בנושא. צ'יזי וחברתנו שרי גל-מושינסקי כתבו למסיבת הסיום של התיכון.

כשמנחם התמודד בבחירות על מועצת העיר, עשיתי לו חוג בית אצלי. הזמנתי אנשים והוא הסביר להם למה כדאי לבחור בו, ובין השאר דיבר על  החשיבות הגדולה בהקמת מועדון או מרכז לקהילה הלהט"בית. מישהו מהמשתתפים שאל אותו, "למה זה חשוב לך?" והוא השיב, "כי אני הומו".

עד לאותו רגע לא ידעתי. בתחילת היח"צנות, כשמצבו הכלכלי היה מצוין, היו לו מיליון זוגות גרביים ותחתונים וחולצות גולף לבנות של מותגים עוד לפני שאנחנו ידענו מה זה מותג. כשחלקנו היינו סטודנטים הוא היה יורד עליי שאני 'שלוכית' ולמה אני לא מדקדקת בלבוש, וזה אחרי שכל התיכון היה לו זוג סנדלים אחד ומכנסי ברמודה.

במהלך השנים היינו נפגשים מדי פעם לארוחות ערב. בימי שישי בערב היה טלפון קבוע ממנו. כשהטלפון צלצל הילדים שלי כבר ידעו שזה מנחם. בארוחות ערב רבות שאכלנו אצלו, הוגשה לא פעם לשון בקר. מנחם מת על זה. הלשון הזו כיכבה בכל מיני בתים בהם התגורר לאורך השנים.

לכולנו היו בבית טלוויזיות 21 אינץ' ולו הייתה טלוויזיה עם מסך מטורף לגמרי. אהבנו לראות אצלו ספורט וסרטים. כמו מנחם גם אני אוהדת הפועל תל-אביב בכדורסל. הייתי איתו בכמה משחקים בהדר-יוסף. הוא היה כבר בכיסא גלגלים וישב למטה על הפרקט. כשמנחם נפטר הקבוצה עמדה דקת דומיה לזכרו.

היה לנו חבר משותף, עציון. אמא שלו, חיותה, מאוד אהבה את מנחם ודאגה לו. בתקופה שהוא היה שמן היא הייתה צורחת עליו כשאכל לחם לבן או פיתה. אני זוכרת במפורש את הזלזול שלו בבעיית הסוכרת כמעט לאורך כל חייו. "אני אמות צעיר ואמות בכיף", נהג לומר. פעם, אחרי שרגליו כבר נקטעו, היינו יחד בסופר ברחוב פנקס. בתור עמדה אישה עם ילד קטן, שכל הזמן נעץ מבטים במנחם. אמא שלו ניסתה למשוך אותו משם, אבל מנחם קרא לו, "בוא, תרגיש את הגדם", והילד בא ונגע.

שיזף היה מאוד מורכב, רבגוני ונהג ללא משוא פנים. כשגר בדרום תל-אביב הוא נהנה לשבת בשבתות עם הפיליפינים בגן לוינסקי. זה היה מנחם. הוא השתלב בכל קהילה והגן על חלשים באש ובמים. הוא היה חבר של כולנו, נאמן באופן מוחלט. היו לו הרבה פנים וכולן היו אותנטיות.