חניך מהכפר הירוק

בכפר הירוק, הייתי עם דורון צברי באותו חדר. הכרנו את מנחם בכיתה י', הוא החליף את המדריך שהיה לנו בכיתה ט', איש צבא בחופשת לימודים שהיה מאוד ענייני. מנחם בא עם גישה שונה לגמרי. הוא היה יותר צעיר, בערך בן 24, והייתה לו יכולת להתחבר לצעירים ממנו. קראנו לו  צ'יז. הוא היה לא פורמלי ולא היה לו דיסטנס, הוא הביא איתו משהו אחר. על גבול מדריך/חבר.

הוא דיבר הרבה על פוליטיקה, מה שלא היה מקובל אז. הנושא היה חדש לי ושיזף היה מאוד מגובש בדעותיו השמאליות. היה לו חשוב מאוד לחשוף אותנו להן. נסענו יחד לקיבוצים, אני זוכר שפגשנו את אחד המייסדים של מפלגת ר"צ.

בכפר למדו גם ערבים והוא מאוד התחבר אליהם. בהמשך נסענו יחד לבקר אותם בג'לג'וליה ובג'ת, שם התגורר חבר אחר מהכפר, עיזאת חונדוקלו.

אני עזבתי את הכפר הירוק בכיתה י"א. הוריי יצאו לשליחות באנגליה, ועד שהצטרפתי אליהם נשארתי בארץ ומנחם נרתם לעזור לי בתקופת המעבר. הוא הכיר לי חבר שלו מעין-דור שגר בקיבוץ בערבה, ונסעתי לשם לשבוע. כשרציתי לבקר בכפר הירוק, היה מורה אחד שלא רצה לתת לי להיכנס כי כבר לא הייתי חניך שם. מנחם נחלץ לסייע לי. הוא לא פחד להתעמת ולהילחם עבור דברים שהוא האמין בהם.

מה שאפיין אותו היה לב גדול ברמות. אני יודע שזה נשמע טריוויאלי, אבל זה ממש לא. כשמנחם היה עו"ד מתחיל הוא הגיע באחד הימים לבית המשפט וראה שם חבר'ה שקצת הסתבכו. הוא ישר עזר להם והתחיל לייצג אותם. לא עשה חשבון לשום דבר. יכולת הנתינה היא דבר שהיה מאוד חזק אצלו. טוב לב ענק.

כשגרתי באנגליה גם הוא וגם אחיו באו להתארח אצלנו. היינו בקשר טוב גם אחרי הצבא, אולם הקשר לאט לאט ניתק. פעם אחת הוא בא אלינו לכפר מונש עם בחור שגר אצלו והיה תלמיד שלו. הוא כבר היה אז קטוע רגליים. בהמשך נפגשנו בכנס של מרצ, והוא כבר לא היה במצב כל כך טוב.

מנחם היה אדם מיוחד, חריג בנוף, עם יכולת להתחבר לאנשים ללא שיפוטיות. זה תמיד הפליא אותי, ואנשים אהבו את זה.