חבר מהשומר הצעיר ומקיבוץ סמר
מנחם היה שנתיים מעלינו בקן השומר הצעיר של צפון תל-אביב. הוא בלט בשטח. בכיתה ח' הוא הדריך אותנו תקופה קצרה בקיץ. יצאנו אז באופן עצמאי לכנרת. הוא לא יצא איתנו, אבל הוא דאג לקניית האוכל ביד רחבה. אני זוכר שבתום השבוע נשארו לנו עודפי מזון בלתי נידלים. כמדריך עשינו לו את המוות, אנחנו היינו בסוף ח' והוא היה בסוף כיתה י', אבל מאוד אהבנו אותו.
אמא שלי, שרה רנס-הולצר, הייתה מורה וסגנית מנהלת בבית הספר היסודי של מנחם. למרות שלא לימדה אותו, היא זכרה אותו מצוין ומאוד חיבבה אותו. היא לא הצליחה להגיד צ'יזבסקי, הוא צחק עליי בשל כך.
למדנו יחד בעירוני ד'. אני זוכר שהוא תמיד היה מעורב בוויכוחים פוליטיים ותמיד היה לו ספריי צבע בתיק והוא השאיר בתל-אביב כל מיני כתובות גרפיטי עם אמירות פוליטיות.
פעם הוא התמודד באיזה חידון בתוכנית רדיו ואנחנו, חבריו, היינו בבית הוריו עם ספרים, מעין "חברים טלפוניים", לעזור לו.
גם כשהוא היה בצבא, הוא הגיע לבית-הספר. פעם, אחרי שהוא קרא את עלון ביה"ס, הוא תפס אותי ושאל "מי כתב את זה?" והלך להתווכח איתו.
כשלמדתי באוניברסיטה היו תאי סטודנטים של מפ"ם ושל ר"צ (בהמשך מרצ). אני זוכר את קריאות הביניים שלו בוועידות מפ"ם, את הכעס וההתפרצויות למול העסקונה הממסדית. מפ"ם הייתה מפלגה מאוד מסודרת והממסדיות הזו מאוד הרגיזה אותו.
מעגל נוסף שקושר אותנו הוא קיבוץ סמר. כשהוא הגיע לבקר אצלנו בקיבוץ, נפגשנו. ההיכרות שלנו הייתה רבת שנים, הוא היה אכפתי ומעורב בכל דבר. מה שהרגיז אותו תמיד היה חוסר צדק.