שותפה לשעבר ודוברת משרד המשפטים לשעבר

 שיזף הוא זה שפיתה אותי לעזוב את עבודתי כדוברת משרד המשפטים ולבוא לעבוד איתו. הכרנו הרבה שנים מהכנסת. עוד לפני שממש הכרנו ראיתי אותו על-יד שולחן במזנון הכנסת וכל חצי שעה התחלף אצלו ח"כ. הוא ישב עם כולם, דיבר עם כולם, וכששאלתי, "מי זה?", אמרו לי "שיזף". כנראה שהוא היה לוביסט, אבל המילה "לוביסט" עוד לא הייתה מוכרת אז.

בהמשך ראיתי את ההשפעה הגדולה שלו על כל חברי הכנסת, עם עצה נכונה בזמן הנכון. הח"כ לשעבר אלי גולדשמידט היה חבר ממש טוב שלו, אבל שיזף היה מקושר לכולם. במשך שנה וחצי היינו שותפים במשרד '"שיזף-אשד". מיקי ברזל היה מנהל המשרד, ושיזף ואני היינו בקטע המקצועי. שיזף ידע איך לקדם דברים בצורה חכמה. הוא היה גאון בלהביא לקוחות, אבל לשמור אותם ולעבוד איתם הוא ידע פחות.

מטרת המשרד שלנו הייתה לובינג ויחסי ציבור, שיזף היה אחראי על הלובינג ואני על היח"צ, לעיתים גם עבדנו יחד. מה שאפיין אותו היו הרעיונות הטובים. הוא ידע לרתום אנשים ולחבר חיבורים. היו לו עצות מעולות, אבל העבודה היומיומית השוטפת פחות עניינה אותו.

כל השנים הוא היה חולה לב וסוכרת, עוד לפני שהיינו שותפים. אני זוכרת שהייתה השבעה של שופטים בבית הנשיא והוא ביקש ממני למצוא לו סוכריה, כי הוא היה באותו זמן עם סוכר נורא גבוה, ככה בעצם התוודעתי למחלה שלו

שיזף היה טוב לב. תמיד התלבשו עליו כל מיני אנשים, רכבו לו על הגב בצורה יוצאת מגדר הרגיל, פשוט ניצלו אותו, הוא היה פתח למקור הכנסה עבורם. הוא הביא לנו למשרד כל מיני אנשים שהיו מקבלים משכורת ולא עשו שום דבר. דיברתי איתו על זה, לא עזר.

המשרד שלנו היה כיפי. דאגנו לעובדים, הלכנו יחד למסעדות ולסרטים. בכל יום שישי הוא הזמין אליו הביתה אנשים חשובים מהפוליטיקה או מההיי-טק. היה שם איזה שף שבא לבשל לכולם. הבית היה מבולגן וכולם הצטופפו יחד. זוכרת נסיעה משותפת שלנו ללונדון לפגישה עם לקוח במלון מאוד מפואר, אם אני לא טועה, מלון צ'רצ'יל. הייתה שנה שבה הוא טס לחו"ל 23 פעמים, המשרד דפק ולא הייתה שום בעיה.