שר לשעבר וחבר
הפגישה הראשונה שלנו הייתה אי שם בסוף שנות ה-80. מנחם היה אז כתב בעיתון "חדשות", ואני הייתי יועץ בכיר לשר החקלאות אברהם כץ-עוז. הקשר בינינו התהדק כאשר הייתי עוזרו האישי של שמעון פרס, שכיהן אז כיו"ר האופוזיציה.
משם נהיינו חברים מאוד מאוד קרובים. נפגשנו כמעט כל יום ושוחחנו בטלפון לפחות פעם ביום. בילינו לא מעט יחד, וניתן לומר שבאמצעותו נחשפתי לקהילה הגאה. ראיתי איך הוא, יחד עם קבוצה קטנה מאוד של חברים, דחפו את הנושא. היום זה נראה הדבר הכי טבעי, אבל אז היו לו חוויות והתנסויות קשות. ליוויתי אותו בהן. מנחם ממש השפיע עליי בנושא הקהילה וגרם לי להיות פעיל מרכזי למענה ולהיות ראש השדולה, אחרי יעל דיין שהייתה היו"ר המיתולוגית ואלי גולדשמידט. חשוב לזכור שהמצב אז לא דמה כלל למצב היום.
ב-1995/1996 כאשר התמודדתי לכנסת, מנחם ניהל לי את הקמפיין ונבחרתי. הוא גם חיבר ביני לבין העוזר הראשון שהיה לי, צחי סמייה.
מנחם היה אחד העולבים שהכרתי, עוקצני להחריד, בעל לשון חדה והראשון להיעלב, אמרתי לו שישים לב לעניין הזה.
אחד הדברים שהרגו אותו הייתה מחלת הסוכרת. מאחר וגם סבא שלי נפטר מסוכרת כשהיה בן 30, לקחתי על עצמי להיות ראש 'השדולה למען אורח חיים בריא' בכנסת.
החברות בינינו הייתה בימים הטובים ובימים הפחות טובים. גם בימים הקשים לאחר קטיעת רגליו, הוא סירב להיכנע. ראיתי אותו דועך, וממש לא היה אכפת לו. 'אני חי כדי לחיות', הוא נהג לומר.