חניך בכפר הירוק

בכפר הירוק, מנחם הדריך את קבוצה ג'. אני הייתי בקבוצה ו', שהייתה מבוגרת מהקבוצה שלו בשנה. הדרך מחדר האוכל לקבוצה ו', עברה דרך קבוצה ג', וכך הכרנו. באותה תקופה מנחם למד משפטים ותקתק על מכונת כתיבה.

אני זוכר שיום אחד עברנו דרכו והרחנו משהו צלוי. חשבנו שרכז ההדרכה עושה על האש, אולם בסוף הסתבר שזו הייתה שריפה באיזו מזבלה. מנחם אמר, "אם תדאגו למנגל אני אדאג לבשר". וכך היה, ג'ינג'י – ליאור בכרך- עבד אז במסגרייה, אז הוא בנה מנגל ויחד עשינו ארוחה.

מנחם היה מדריך חזק והיו לו קווים אדומים. הוא רצה לחנך כמו שצריך והחניכים שלו לא כל כך אהבו את זה. פעם התארגנה בכפר הירוק משלחת תלמידים לגרמניה והולנד, לאחר שקבוצה מגרמניה באה לכפר. הוחלט שרק התלמידים הטובים יטוסו. אני לא הייתי תלמיד טוב, אבל מנחם דחף לזה שגם אני אשתתף במשלחת.

במהלך השנים הקשר שלנו התחזק. לפני כ-30 שנה היה למנחם אומץ לספר לי שהוא גיי. אחרי שהוא סיפר לי על כך, לא ישנתי כל הלילה, בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה. דעותינו הפוליטיות היו מנוגדות וסיכמנו שלא מתווכחים.

יום אחד הוא התקשר אליי, "תעשה לי טובה, החתול שלי פצוע, סע איתו לווטרינר ברמת השרון". עשיתי זאת. אריאלה, חברה טובה שלנו מימי הכפר הירוק שגרה בפריז, הגיעה לארץ בערך פעמיים בשנה, ובכל מפגש איתה הוא היה שותף פעיל. לפני שש שנים חגגנו בת-מצווה לבתי. מנחם הגיע על כסא גלגלים. אריאלה שגם הייתה במפגש, בכתה חצי ערב, ואמרה שמנחם נראה גרוע כל כך. לא הרבה אחרי בת-המצווה, קיבלנו טלפון שמנחם נפטר.

הוא היה חבר מאוד לארג', נדיר, פתוח וחכם בצורה בלתי רגילה. מספר הטלפון של מנחם נמצא עד היום בנייד שלי, אני לא יכול למחוק אותו.