חבר מקפה "תמר"

להוריי הייתה חנות פרחים על יד קפה תמר. ב-2002-2003 התחלתי לבוא לקפה כיושב מן המניין, ושיזף הגיע, הוא עוד הלך אז. היה לנו קליק. הוא היה מצחיק, רהוט, עוקץ, חריף וכריזמטי, כמה שיכול היה במצבו, מאוד נחמד ולארג'. הוא מאוד אהב את האחיינים שלו ואת הבן של שון.

פעם נסענו לכנסת יחד, כי המטפל שלו לא קיבל אישור כניסה. כולם שם הכירו אותו. סידרו לנו אישורי כניסה למזנון. בפעם אחרת שהחלפתי את המטפל שלו הוצאתי אותו מהרכב ונשאתי אותו, הוא שקל כ-85 ק"ג, וזה היה מאמץ גדול בשבילי. נתפס לי הגב, לא יכולתי לזוז שבוע.

אני זוכר שלילה אחד הוא התקשר אליי ואמר "אני לא יכול לנשום, המטפל שלי ביום חופש". הזמנתי אמבולנס, לקחתי את האופנוע וטסתי אליו. הרמתי אותו, כדי לנקז את המים מהריאות. ואפילו אז הוא התלוצץ, "אני נותן לך 30% מביטוח הבריאות שלי, אני שווה לך יותר מת מאשר חי".

לאט לאט הוא ירד מנכסיו. ראיתי את הדעיכה. הוא סיים בשכונת שפירא. באותה תקופה לא עבדתי ודיברנו המון. בכל פעם שלחץ את ידי היה לו משפט קבוע, "זה הדבר הכי קרוב למין שהיה לי השבוע".

שיזף היה בן אדם טוב. אנשים פוחדים מכוח ומזלזלים בטוב.