עיתונאית וחברה

כתבתי במקומון בפתח-תקווה שבהמשך צורף לרשת "שוקן", וכך הכרתי את מנחם. במקביל לעבודתי במקומון עבדתי כמזכירה רפואית בבית-החולים "בילינסון" במשך 20 שנה, ובכלל זה במהלך מלחמת יום הכיפורים. בהמשך, רפי גינת שלף אותי ל"העולם הזה" ובמשך חמש שנים ערכתי שם את מדורי החברה. את מנחם פגשתי בתל-אביב, הוא היה תותח-על בשבילי, דמות נערצת בעיניי. הוא מאוד עזר לי, הגעתי מפתח-תקווה, ופתאום אני בעיר הגדולה.

אני הייתי 'רחל מרכלת' ואני 'קברתי' אותה בסוף. מנחם ואני 'השתמשנו' אחד בשנייה.  הוא נתן לי המון סיפורים למדור. נסעתי איתו לכנסת, הוא היה איש של כולם, אהב לעזור. מן דב טוב כזה. אני זוכרת את פתיחת המשרד שלו ואת יום ההולדת שחגג על גג בניין בתל-אביב, הוא היה אישיות, רני רהב של השנים ההן. מי לא הגיע ליומולדת שלו. אני כבר הכרתי את האנשים והתנשקתי איתם לחי אל לחי. היו המון ח"כים, כולם ליקקו לו, אבל אנשים שוכחים מהר מאוד במדינה שלנו.

מנחם אהב נורא לארח ולתת. הוא היה איש שמח, אהב מתוק, נורא אהב לאכול. הוא לא סיפר לכולם שהוא הומו. לי הוא סיפר, והרגשתי גאה. אהבתי אותו אהבת אמת. הוא אהב את החיים, ומת לא יפה. צלצלתי אליו כשהיה חולה, הוא היה עצוב ולא כל כך רצה לענות לי. הלך לי חבר.