ח"כ לשעבר וחבר

אני זוכר איפה בדיוק ראיתי את מנחם שיזף לראשונה: זה היה במרתף ברחוב איתמר בן אב"י 4 בתל-אביב, במפגש של אנשי מפלגת מפ"ם. האולם, על 150 המקומות שבו, היה מלא מפה לפה. לא זוכר בדיוק מי מראשי המפלגה נאם, חזן או יערי, אבל פתאום מישהו שאג מסוף האולם משהו בנוסח "אתה טועה ומטעה, ביום פקודה יזכרו אותך". הצעקה נשמעה כמו מתוך "בגדי המלך החדשים", והצועק היה מנחם. ההתנהלות הזו שלו חזרה על עצמה כל הזמן. למנחם היו תעוזה ואומץ, לוגיקה ורטוריקה.

הקשר בינינו התחיל גרוע ונגמר ברומן. כשהתמודדתי מול אבשלום וילן במפ"ם, מנחם תמך באבו, וצעק בקול "אילן גילאון חוצפן". בחוסר טקט מובהק הוא צעק לעברי "למה, מי אתה?". אני כמובן לא אהבתי את זה והכי נפגעתי. למנחם היו תכונות של נביאים ולא של כוהנים. כשהוא לא סבל מישהו, הוא לא סבל אותו עד הסוף, וכשהוא אהב מישהו, הוא אהב אותו עד הסוף. הוא היה טוטאלי, טוטאלי בחברים, טוטאלי באוכל. הוא לא הרפה מכלום, היה אבסולוטי. עוולות, חוסר צדק וטמטום עיצבנו אותו.

במהלך השנים התקרבנו והוא אף הגיע אליי הביתה. כשהיינו נפגשים במסעדה הוא היה בא בכסא גלגלים עם המטפל שלו ותמיד התבדח ואמר שהביא כסא מהבית. ביחד סיפרנו הרבה בדיחות על נכים. אני אמרתי ש"אני לייט והוא קשה", ואילו הוא אמר ש"לא כל הנכים צודקים, למשל אחמד יאסין", או "כל האמת על רגל אחת". הנשמות שלנו, אני חושב, היו די דומות.