פעילה להט"בית

מנחם פתח לי את הדלת לתחילת הפעילות באגודת הלהט"ב. הוא היה אז יו"ר האגודה.
הכרנו ב-1994-1995 בעקבות בקשתי לפתוח פעילויות באגודה גם לטרנסג'נדרים. לא ידעו אז מה זה טרנסג'נדרים, גם מנחם לא ידע. "אה, את מדברת על קוקסינלים?", אמר, הסברתי לו. מנחם היה גיי וגייז מתעסקים בגברים. בתקופה ההיא גם לא היו הרבה נשים מחוץ לארון,

בהסכמתו של מנחם הקמנו קבוצת תמיכה לטרנסג'נדרים. זו הייתה פעילות מאוד סודית, לא נתנו לה שום פרסום חוץ ממודעה קטנה בעיתון "הזמן הוורוד" של הקהילה, שם גם היה לי טור קבוע. זו הייתה תקופה מאוד קשה לטרנסג'נדרים, היו הרבה פרימיטיביים שרצו לרצוח טרנסים. לא הייתה אז קהילה טרנסית, היו אינדיבידואליסטים, ולא הייתה מודעות קהילתית. אני עמדתי בראש הקהילה הזו, וזו הייתה מלחמה על זכויות, נראות והכרה, בהמשך למאבק הלהט"בי שהחל בשנות ה-70-80. בהמשך שינינו את שם האגודה מ"האגודה לשמירת זכויות הפרט" ל"האגודה למען הלהט"ב".

אני הצעתי למנחם שנקיים את 'שבת המלכה', ארוחה לקהילת הטרנסיות. הוא אמר לי, תתחילי את זה ואני אתמוך בך. הוא אישר לי תקציב קטן לפעילות. זה היה במבנה של האגודה בנחמני 28. בהתחלה באמת הגיעו רק טרנסיות, אבל בהמשך הגיעו גם לסביות והומואים. בהתחלה הגיעו חמישה-שישה אנשים, אחר כך 20 איש, וכעבור שלוש שנים היו כבר 150 אנשים.

עשינו גם ליל סדר. השגנו אוכל מכל מיני בתי-מלון ומסעדות. בפעם הראשונה הגיעו יותר מ-80 איש: גייז, לסביות, טרנסג'נדרים, יהודים, ערבים, ואפילו יהודים מחו"ל. לא עשינו לזה פרסום גדול. צריך לזכור שבתקופה הזו יצאו רק 500 איש מהארון, לא דיברו על זה, והכל היה די חשאי.