לשעבר סגן ראש עיריית ת"א

מנחם היה חריף ברמות-על, זריז מחשבה וזריז פה. הכרנו בתא הסטודנטים של מפ"ם בשנים 1981-1982. היינו בעלי אותו קו אידיאולוגי פוליטי. התמודדנו יחד במועצת הסטודנטים וניצחנו את הליכוד, אז קראו להם "סטודנטיון" ובראשם עמד גיל סמסונוב. במשך השנים מנחם הצטרף לוועד מועצת הסטודנטים והיה חבר ועד תרבות, הוא היה מלא אנרגיה של עשייה ווכחן. פעם ישב באגודת הסטודנטים של הליכוד ואמר, "אני מציל את העולם", זה היה חוסר טקט מוחלט.

זו הייתה תקופה נורא סוערת בקמפוס ובפעילות פוליטית. הכרתי את מנחם לחברת הכנסת חייקה גרוסמן שלקחה אותו בתור עוזר. כולנו היינו לוחמי צדק, כולנו היינו הפועל תל אביב, זה היה חלק מההוויה שלנו. כשנבחרתי להיות סגן ראש עיריית תל-אביב, גם ג'ימי טורק היה ברשימה שלי, אולם זה ברמת הנוסטלגיה, אנחנו היינו יותר פוליטיים מאשר עוסקים בתחביבים.

לאורך השנים התחככנו ונפגשנו בעיקר בפוליטיקה. בהמשך, הפעילות שלו בקהילת הלהט"ב לקחה חלק גדול מהזמן שלו. שם הוא היה טוטאלי, הוא הקדיש את כל כולו לכך, חי את זה באופן אינטנסיבי. הוא 'התאבד' על זה, 'רץ על הכדור', כמו בכדורגל.

עם מנחם מסובך להיות חבר טוב. הוא היה מעצבן 24 שעות ביממה, הפה שלו. הוא תמיד עקץ אותי, זה הרגיז, כאב ולפעמים העליב. אבל הוא תמיד הצחיק אותי עם הציניות שלו. כאשר מנחם התחיל לחלות הוא עבר להתגורר בעג'מי, לא רחוק ממני. לא היו לו חיים קלים, במיוחד כהומוסקסואל, זה הכניס אותו להרבה דילמות. המציאות הובילה אותו לכסא הגלגלים, והכסא הזה לקח לו חלק גדול מהנשמה. שיזף שהכרתי בסוף הדרך היה כמעט מת, הציניות והחדות צצו רק מידי פעם מתוך הכאב. עצוב היה לי לראות אותו מתפרק מהמחלה, היה לי קשה לגשת אליו מרוב שכאב לי. הוא היה איש חכם במצבים קשים.