מסעדן וחבר

אני זוכר את מנחם כאיש רב תשוקה ובעל אנרגיה יוצאת דופן. תמיד. כמסעדן שמאכיל את סועדיו הייתי מודע למצב בריאותו, לזללנות מול קשיי המחלה, תמיד התשוקה ניצחה.

הוא אהב את החמין בסוף השבוע ותמיד היה מתייצב לאכול בבבל'ה. אהב אוכל פולני הארד-קור כמו רגל קרושה. הרוב נמנעו מלאכול את זה, והוא אכל זאת ברעבתנות רבה.

הוא היה איש כל כך חברותי. הוא הגיע למסעדה לא רק כי היה רעב, אלא כי אהב את האינטראקציה עם כולם ואת הוויכוחים עם כל מי שנקרה בדרכו, לרוב עם ארי שמאי. הוא היה 'נופל' על כל מניפולציה של ארי, לא לקח זאת בהומור.

המלצריות אהבו אותו, הוא היה נותן טיפים ביד רחבה. ובה בעת יכול היה להתווכח איתי על מנה שלא עמדה בסטנדרטים השיזפיים שלו, אבל היה כיף איתו. איש נדיב, מקסים.