פעילה להט"בית

כשהכרתי את מנחם הוא היה עיתונאי במקומון "זמן תל-אביב" מטעם "מעריב". אני הייתי אז בחורה צעירה ולא ידעתי מה תהיה דרכי הפוליטית, והוא יזם פנייה אליי ועשה פרסום גדול בעיתון, דאג לחשיפה אוהדת שלי בעיתון במסגרת ההתגייסות וההתלהבות. היו לו חושים פוליטיים טובים ומפותחים.

אלה היו שנות ה-90 המאוחרות, שנים מאוד משמעותיות בקהילה. הייתה אז פחות נראות פוליטית להומואים ולסביות והוא ניסה לעזור. הייתה לו תוכנית ברדיו 103FM  והוא הזמין אותי לדבר שם הרבה פעמים. אני הייתי הראשונה שאמרה שהיא מייצגת את הקהילה כאשר התמודדתי על מקום במועצת עיריית תל-אביב מטעם מרצ. הוא התרגש והשתמש בקשרים ובכישרון שלו לעודד את זה.

כשמנחם נבחר כיו"ר אגודת הלהט"ב, היו לו קשרים עם נבחרי ציבור ונציגים מהגוורדיה הוותיקה בכל המפלגות והוא נעזר בהם כדי לקדם את השיח והמאבק של הקהילה לשוויון. הוא העלה לשידור ברדיו פוליטיקאים ומאוד דחף לכיוון הזה. לפניו לא היו מגעים כאלה. הייתה פעילות פוליטית בשם "עוצמה" שהובילו הדר נמיר ומרק טננבאום, אולם הקשרים של מנחם בתקשורת ובכנסת והתגייסותו, תרמו רבות לקידום הקהילה.

כשהתחילו לדבר על הפריימריז של יעל דיין הוא עשה חוג בית ואמר "בואו תתפקדו ליעל, נוודא שהיא תהיה בכנסת". מנחם היה מאוד לוחמני. אם לא הייתי איתו באותו צד של המתרס הוא היה לעומתי ויכול היה לתקוף אותי ולדבר בגנותי ברדיו כי עשיתי משהו שלא נראה לו. אחרי שנבחרתי למועצת עיריית תל-אביב הרבה אנשים רצו להיות חלק מהעסקונה הפוליטית. הוא היה מאוד יצרי במעורבות הפוליטית שלו. כשקמו לי מתחרים הוא מאוד אהב את זה, למרות שגם היו לו מתנגדים, אנשים שאהבו ולא אהבו אותו.

 לא כולם אהבו את הסגנון שלו. הוא היה סוליסט, לא איש של צוות, וזה נבע מכך שהיה לו הרבה ניסיון. החבר'ה היותר קהילתיים לא אהבו את זה והם התגייסו להחלפתו כיו"ר האגודה, אך למרות הביקורת עליו ולמרות ההתנגדויות היה במנחם משהו אידיאולוגי, לא היה לו מניע אישי, הוא לא חיפש ג'וב של עסקנים, הוא באמת ראה שליחות בעצם העניין של הקהילה.

מנחם היה אישיות מאוד מיוחדת, הוא לא נבהל ממתנגדים ומביקורת ואהב ויכוחים, ובימים האחרונים לחייו הוא הצליח, למרות סגנונו, לשמר סביבו חוג אנשים שמאוד העריך אותו.