חברה מאז ימי הפקולטה למשפטים

שיזף היה במפ"ם ואני במפלגת העבודה, כשהכרנו בתא הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. הורדנו את הליכוד מהשלטון באגודה באוניברסיטה. כשהוא היה עיתונאי לענייני מפלגות, הוספנו להיות בקשר. היינו בקשר עד הסוף העצוב, הפגישות בקפה תמר כשהוא היה קטוע רגליים. במשך שנים הוא היה מתקשר אליי כל שבת ב-7.45, שאבוא אליו לארוחת בוקר. אם לא הגעתי, הוא צלצל כל חצי שעה עגולה, עד שנשברתי ובאתי.

הוא באמת חיבב אותי, לא בצחוק. הוא דיבר איתי על המשפחה שלו, ועל הפעילות היח"צנית שלו. הוא היה אלוף ביחסי אנוש ובהתקשרויות עם אנשים, לטוב ולרע, כי היו גם כאלה שהוא לא אהב. במסגרת הפעילות הפוליטית שלו היה לו מאוד חשוב להוריד את הימין מהשלטון. הוא רדף צדק ושילם על זה מחיר לא פעם, גם באובדן לקוחות.

פעם דודה עשירה שלו הורישה לו בצוואתה מעיל עם צווארון של פרוות שועל. הוא נתן לי את המעיל ואמר, "את היחידה שאני יכול לתת לה את המעיל ושהיא תבין" וביקש שאף אחד לא יידע מזה, אבל כל מי שהיה בחדר באותה עת, ידע. זה היה מעיל מדליק.