לשעבר יו"ר אגודת הלהט"ב

התחלתי להיות פעילה בקהילה בסוף שנות ה-90. לוועד האגודה הצטרפתי ב-1999. מנחם היה היו"ר. כמה שנים לפני כן, הוא זה שיזם את שינוי שם האגודה מ"אגודת ההומואים והלסביות" ל"אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים". זה לא היה רק שינוי שם, הייתה לזה משמעות גדולה, לצעד הזה שהיה שנוי במחלוקת בקהילה, כי אז היה ויכוח האם הטרנסג'נדרים שייכים או לא. זה היה חלק מהמגמה במערב. כאשר החלו לקום אגודות ההומואים והלסביות בעולם היו הומואים שלא ראו בעין יפה את צריוף הטרנסג'נדרים לקהילה, חלקם ראו בצירוף הזה איום על עצמם, 'מה, אנחנו כמו הסוטים האלה?'.

היום זה מובן מאליו, אולם אז זה ממש לא היה ככה, וזה היה מעשה מאוד נכון ואמיץ של מנחם. הגישה שלו ניצחה, הוא טען שמי שלא מוכן לכבד שונות, לא יהיה מוכן לכבד שום הומוסקסואל. זו בפירוש הייתה חשיבה שמנחם הוביל.

היום, לפחות בתל-אביב, העירייה תומכת, יש מרכז גאה, יש תמיכה במצעד הגאווה, אבל בשנות ה-90 אנחנו היינו מחוץ לממסד. אני זוכרת שמנחם, הודות לקשרים שלו, יזם מפגש פעילים עם הנשיא משה קצב. לא אשכח מה קצב אמר בפתח הפגישה בבית הנשיא: הוא אמר שאמנם הסכים לפגוש אותנו אך אין לפרש זאת כהסכמה לסגנון החיים שלנו. האמירה הזו שלו משקפת איך הממסד הסתכל עלינו. גם היום הממסד לא 'מת' עלינו, אבל היום יש דברים שלא ייאמרו.

אני התחלתי להיות פעילה באגודה אחרי "מצעד הכפפות" הידוע לשמצה, כאשר שוטרים שמו על ידיהם כפפות במהלך מצעד של הקהילה. זה היה אולי ב-1999, מנחם היה בין האנשים שעשה את המלחמה הזו. היה לו גם חלק פעיל בארגון הפגישה, היחידה לדעתי, שהייתה לפעילי הקהילה עם ראש ממשלה, עם אריאל שרון.

מנחם ניסה לנצל את קשריו הפוליטיים למען הקהילה. הראייה שלו תמיד הייתה כוללת, באותה תקופה זה לא היה מובן מאליו, היום זה חלק מהקונצנזוס. הוא היה מאוד אינטליגנטי עם הבנה פוליטית ראויה לקנאה.

אנחנו שמרנו על קשר כדרך המועצה הפוליטית בקהילת הלהט"ב שניסתה לאחד את הארגונים השונים ולקדם פעילות פוליטית. מנחם היה חלק פעיל מאוד במועצה. זה גוף שפעל כמה שנים והיו לו הישגים מרשימים:

1. פרסום בקרב הפוליטיקאים דו"ח שנתי על מצב הקהילה .
2. דיונים בכנסת.
3. הקמת מעין לובי פוליטי לקהילה.

מנחם ואני היינו באותו צד של המתרס כאשר היו מחלוקות בקהילה בנוגע למידת הקשר עם הממסד ומידת הלוחמנות. מצאתי את עצמי מסכימה איתו בהרבה דברים, הוא היה מאוד אנושי ולא היה מעל קנאות או מחלוקות, אך הדברים היו ידועים וגלויים .ככל שידוע לי הוא לא פעל מאחורי הגב. לא היינו בקשר ביום-יום, אבל במצבים האלה היינו מאוד קרובים.

כשמנחם נפטר הרגשתי פספוס שלא נתתי לקשר בינינו להעמיק.