חבר מהכפר הירוק

הייתי רכז הדרכה בכפר הירוק ומנחם פנה אליי להתקבל להדרכה בכפר. שיזף היה עולם מורכב. אינטלקטואל ומבריק, אחד שקרא המון, בלע עיתונים לפני שהודפסו, בעל זיכרון חריף ומצפוניות סופר-דופר. הצירוף הזה, בנוסף לידע המשפטי, האכפתיות ומושגי הצדק המוחלט, היה דבר קטלני כי הוא לא הסכים לכל פשרה, ויתור או למיתון עמדותיו כשחשב שהוא צודק. הוא יכול היה להתעמת בלי חשבון וירה לכל הכיוונים.

כמדריך הוא היה מאוד פעלתן והקבוצה שלו הייתה מאורגנת ומסודרת. היינו חברים טובים, אולם תפקיד לחוד ובני-אדם לחוד. היו מצבים בהם שהוא עיצבן אותי ביותר, והיה אפילו מקרה שלא הייתי רחוק מלהגיד לו, 'אדוני, קום ותעזוב את המקום'. אני מאופק וסובלני ומאוד אהבתי אותו, אבל הוא יכול היה בקלות להוציא מישהו משיווי משקלו. לא היה צריך הרבה כדי להיכנס לתאקל עם שיזף.

אני לא שמרתי בבטן. הוא לא היה ראוי שישמרו לו טינה. היה דור שני לניצולי שואה, רגיש לבני אדם, רגיש לעוולות, אכפתי מאוד. הוא רצה לראות שלום והוא יישם זאת בקשרים הטובים שהיו לו עם יהודים וערבים.

בשלב מסוים הבריאות שלו בגדה בו, ועד שהוא התחיל להתייחס לכך ברצינות, זה היה כבר מאוחר מדי. פעם הוא בא לבקר אותנו, אבל המעלית הייתה צרה מלהכיל את כיסא הגלגלים שלו. ירדנו למטה וישבנו יחד כמה דקות. הוא חיפש חברות אמת כל הזמן,  והקרובים אליו היו חברי אמת.