עורכת דין וחברה

זמן קצר אחרי שהכרתי את שמוליק בעלי, הכרתי את מנחם שלמד איתו בתיכון. הייתה למנחם דרך ליצור קירבה מיידית ובלתי אמצעית, והוא דאג מיד להתעדכן בכל פרט קטן ביחס אליי. הוא נהג להתעדכן באמצעות השאלות הישירות והאינטימיות ביותר, אבל מכיוון שידעתי שאין שום רוע מאחורי השאלות, עניתי עליהן. היה לו לב גדול ורגיש.

הערצתי גם את היכולת שלו לחשוב באופן עצמאי ולהמציא את עצמו כל פעם מחדש, אבל הגדולה האמיתית של מנחם הייתה שהוא ידע ליהנות. הוא חי את חייו בהנאה ובתאוותנות, בלי להתבייש ובלי להתנצל. היה מרתק לראות אותו פורק מסגרות. אהבתי גם את הנדידה האין סופית מדירה לדירה, כשהוא סוחב לכל דירה את אותם רהיטים. מנחם עשה, ללא ספק, הכל כדי להוציא מהחיים את המקסימום, והמשיך עם זה בכל מצב, גם כשמצבו הרפואי הידרדר מאוד.

ברגעים של צער הוא גייס את חוש ההומור ואת הציניות. על הציניות הוא אמר לי פעם שהיא תכונה שירש מאביו, ושזו תכונה שהוא לא אוהב, כי זאת בעצם דרך מתחכמת להסתיר רגשות. מנחם היה חבר אהוב, והוא חסר לי מאוד.