עו"ד וחברה

הכרתי את מנחם שיזף כשעבדתי אצל עו"ד דרור חוטר-ישי שהיה ראש לשכת עורכי הדין. שיזף היה פעיל בלשכה, לוביסט בנשמתו. התחברנו מייד ודי מהר הפכתי חברה קבועה במועדון ארוחת הבוקר שאירח מדי שבת בביתו ובהמשך בבתי-קפה שונים. היה לו בית חמים, מעוצב, מוקפד ומדויק. מנחם אהב מאוד לאכול ולדבר על אוכל והארוחות תמיד היו לעילא ולעילא. בארוחות הבוקר השתתפו ערב רב של אנשים – עיתונאים, פעילים חברתיים ופוליטיים וכמובן משפטנים צעירים לצד עורכי דין ותיקים, שופטים וחברי כנסת שלימים הפכו לשרים, וחברי הילדות המקסימים של שיזף מימי הכפר הירוק. השיחות היו תמיד מרתקות והחברה נעימה.
למנחם הייתה אישיות צבעונית. הוא היה פעיל בקהילה, פוליטיקאי, סקרן, דעתן, איש מאוד חברותי והיה לו מה להגיד על כל דבר ובכל נושא.
בבחירות ללשכת עורכי הדין, כשזיהה שאני נמצאת בצומת מרכזי, דאג להיות איתי בקשר אינטנסיבי. הוא התקשר אליי מתי שבא לו, בכל שעות היממה, והגיע למשרד בלי התראה מראש. סתם כי בא לו לדבר. עכשיו. זה היה הקטע של שיזף ושמחתי תמיד בביקוריו. לרוב הוא היה יותר מייעץ מאשר מתייעץ.
מנחם הרגיש צורך תמידי לדעת מה קורה בפוליטיקה. הוא ניצל את קרבתי למוקדי כח פוליטיים והתקשר אליי באופן תדיר להתעניין, לרחרח מה קורה ובמקביל להעביר מסרים. היה לו חשוב שכולם ידעו מה עמדתו בכל נשוא שעל סדר היום הפוליטי, אך הוא לא הסתפק בכך היה חשוב לו שאעביר מסרים בדבר הטקטיקה הנכונה שיש לנקוט בה במשפט של אריה דרעי ומצא צורך לייעץ לי מה כדאי לטעון במסגרת ההגנה במשפט של דודי אפל.