שותף לשעבר וחבר

כששיזף התכוון להקים משרד יחסי ציבור, עבדתי בקול ישראל. יום אחד הופיעה ב"העולם הזה"  ידיעה שאני חופשי. מנחם התקשר אליי למחרת. נפגשנו והחלטנו לפתוח משרד יחסי ציבור יחד, אולם השאלה הייתה איך יקראו למשרד: "שיזף-נגה" או "נגה-שיזף". הלכנו לרובי ריבלין במצודת זאב. הוא שם פתק, הטיל מטבע והמשרד נקרא "נגה-שיזף". הקשר בינינו הפך לחברי ממש.

המשרד שלנו היה ברחוב הרב קוק 9 פינת הירקון והיווה מוקד עלייה לרגל של אנשי תקשורת ואנשים מכובדים. הבית היה מלא כל הזמן, וכשהמשרד התרחב שיזף שכר דירה ליד מלון דן ובשלב הזה המשרד היה רק משרד. שיזף היה הולך לפגישות, וכאשר חזר מהן, הוא סיפר מה היה ואני כתבתי את ההודעות לעיתונות.

מראש ייעדנו את הפעילות שלנו רק לשנה, מ:1991-1992. זו הייתה תקופת בחירות והרצנו הרבה מועמדים מהעבודה, מהליכוד ומההסתדרות. נסענו איתם ברחבי הארץ. באחת הפעמים עשינו כנס במצודת זאב והייתה שם מישהי מצעירי הליכוד. "אתה עוד תשמע עליה", שיזף אמר לי. זו הייתה לימור לבנת.

היה לו ידע עצום בכל תחום וקשרים בתקשורת, והוא היה 'חולה' עבודה. וורקוהוליק. אני זוכר שהוא מאוד אהב את גלי עטרי וכל הזמן התנגנו שירים שלה ברקע. שיזף היה אוהד הפועל ואני אוהד מכבי, והרבינו להקניט האחד את השני על הרקע הזה. הוא היה חביב ונחמד אבל כשהוא נכנס לאטרף, היה צריך להתרחק.

כיוון שהוא לא נהג, חוץ מאשר בווספה שלו, היינו מסיעים אותו בערבים למועדונים, פאבים ובתי קפה. אני זוכר שב-1991 הוא ערך מסיבת יומולדת לעצמו על גג בניין. זה היה אירוע גדול, היו בו כ-200 איש, מנחם היה מאוד מקובל. באו הרבה עיתונאים ופוליטיקאים, כולל אורה נמיר שהייתה אז שרה בממשלה.

יום אחד פגשתי אותו ברחוב, הוא היה בכיסא גלגלים ונראה נורא. בתשובה לשאלתי מה נשמע? השיב, "הכל טוב, הכל טוב".