חבר מהכפר הירוק והיום מנכ"ל הכפר הירוק

מנחם הגיע כמדריך חברתי לכפר הירוק, ולמיטב זכרוני עבד בכפר במשך שלוש שנים ובאותה תקופה למד משפטים. אני הייתי אז רכז חברתי וספורט. האכפתיות שלו כבשה את ליבי. הוא היה מאוד מעורב והשקיע הרבה מאמצים כדי להפוך את חיי התלמידים ליותר טובים, הוא היה מוכן לעשות כל דבר למענם. הייתה לו פינה חמה בלב לבני מיעוטים. הוא היה הכתובת עבורם, והוא טיפל בהם במסירות וסייע להם.

מנחם אהב מאוד ריקודי עם. יום אחד עשיתי תרגיל לתלמידים והודעתי שהחוג יתבטל,  כי לא הייתה בו נוכחות מספקת, והוא ניהל איתי ויכוח סוער ליד התלמידים, כשכל מה שאני בעצם רציתי זה שהתלמידים יעשו מאמץ לבוא לחוג.

מנחם התווכח על כל דבר ועל כל עניין, לא רק איתי. לצד מסירות ואכפתיות, הייתה לו יכולת וכחנות אינסופית והרבה פעמים הוא התיש אותי וגם עצבן לפעמים. פעם נאלצנו להעביר אותו דירה בתוך הכפר. הוא נעלב, כעס ונפגע, אבל פיצינו אותו בכך שנתנו לו חשמל חינם. הוא היה מהראשונים בכפר שהיה לו מזגן, אז זה סיפק אותו.

בחג שבועות אחד, מנחם, שהיה אז קטוע רגליים, הגיע לכפר עם המטפל שלו. הרכב שלהם שקע בחולות ודאגתי לטרקטור שייחלץ אותו. היה עצוב לראות כמה מנחם סובל מחוסר האונים שלו.